| דף הבית | אודותינו | משאבי אנוש וארגון | בוגרים | מרכז מבקרים | להרשמה | גלעד לזכרם |
| French | English |


לאתר הרשמי
מנהלי המדור הכללי לדורותיו
דבר מנהלת
מידע כללי על ביה"ס
לוז בית ספרי
מרוץ ניווט לזכרו של יונתן עברון
על המרוץ
על יונתן
2006: מרוץ הלפיד ה-1
2007: מרוץ הלפיד ה-2
2008: מרוץ הניווט ה-3
2009: מרוץ הניווט ה-4
2010: מרוץ הניווט ה-5
2011: מרוץ הניווט ה-6
2012: מרוץ הניווט ה-7
2013: מרוץ הניווט ה-8
2014: מרוץ הניווט ה-9
2015: מרוץ הניווט ה-10
2016: מרוץ הניווט ה-11
2017: מרוץ הניווט ה-12
קיימות
שכבות
חטיבת ביניים
המסע לפולין
משלחות חו"ל - Youth Exchanges
תוכניות ופרויקטים
הכלת תלמידים
האחר הוא אני
מועצת תלמידים
אירועים תשע"ד
אירועים תשע"ה
אירועים תשע"ו
מכתבי הערכה ופרסים תשע"ד
מכתבי הערכה ופרסים תשע"ה
מכתבי הערכה ופרסים תשע"ו
ועד הורים מוסדי
גלריות - Gallery
גלריה תשע"ו 2016 Gallery
תמונות מחזור -Yearbook Pictures

                                                                                                סיפור חייו של יונתן

 

בן טלילה ואבי. נולד ביום כ"ו באב תשמ"ה (12.8.1985) בגבעתיים. אח לאיתמר. בהיותו בן שנה ושמונה חודשים הגיע עם הוריו לניירובי, בירת קניה, בעקבות עבודתו של אביו. במקום זה גדל יונתן בנופים ראשוניים, בתוליים ופראיים, וכאן התעצבה והתגבשה אישיותו כאוהב אדם וטבע.
 
יונתן היה חמד של ילד, שמח ובעל משמעת עצמית, "ילד של אימא" ששיתף את אמו בכול והתייעץ עמה בפתיחות. את רוב ילדותו בילה בניירובי: למד בגן אנגלי ובבית ספר אנגלי, ואף הספיק לבלות שנה אחת בבית הספר האמריקאי. אחת לשבוע למד בבית הספר הישראלי על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך, וקנה ידיעות במקצועות עברית, תנ"ך ומולדת.
 
הקהילה הישראלית בניירובי הייתה קטנה ואינטימית, והקשרים שבין חבריה הדוקים, אך יונתן פגש והכיר גם ילדים ובוגרים בני דתות אחרות והתוודע ללאומים רבים ולתרבויות שונות ומגוונות. המפגש עם החיים המיוחדים כל כך ביבשת אפריקה העשיר את חייו ואת עולמו הפנימי, הטמיע בו ערכים של סובלנות ושל קבלת השונה והאחר, והקנה לו, כמובן, שליטה בשפה האנגלית.
 
יונתן חיכה מאוד לאח, ועם הצטרפותו של איתמר למשפחה, בשנת 1991, קיבלו בחיבוק גדול. אופיים המיוחד של החיים מחוץ לגבולות הארץ קירב מאוד את שני האחים זה לזה, וחוויותיהם המשותפות כיסו על פער השנים. בעבודת השורשים שכתב איתמר בשנת 2003, סיפר על אחיו, האוהד ה"שרוף" של קבוצת הכדורגל האנגלית "מנצ'סטר יונייטד": "חדרו בניירובי היה מקושט וצבוע בצבעי הקבוצה, ופוסטרים ודגלי הקבוצה לאורך הקירות."
 
בביתו של יונתן דיברו עברית, ופעמיים בשנה הגיעו בני המשפחה לביקור בארץ. בשנת 1998 חגג יונתן את בר המצווה ועלה לתורה ב"בית דניאל" שבתל אביב – מרכז התרבות והחינוך של האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת והזרם הרפורמי.
 
בן ארבע-עשרה היה יונתן כשחזרה המשפחה לישראל, ואת ארבע שנות התיכון עשה בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל" שבחולון, שם למד במגמת מדעים. המפגש המחודש עם הארץ לא היה פשוט כלל ועיקר; ההתנתקות מהחברים הישראלים שבניירובי, המעבר ללימודים בשפה שונה והמנטליות הישראלית הקשו על הסתגלותו, אך בעזרת יאיר גנטון, המחנך, שהיה לו למעין חבר קרוב, ובסיוע ההורים, השתלב אט אט בבית הספר, הדביק את הפער במקצועות הלימוד, רכש חברים רבים וקצר שבחים מכל עבר. מספר יאיר: "... מדובר בבחור בעל אמביציה ומוטיבציה גדולה ... הוא ידע לעמוד בכל המטלות, עשה בגרות מלאה גם במקצוע העברית, שהיה קשה לו ... לא ויתר ... בחור שאתה רואה עליו שיש בו משהו מיוחד, משהו פנימי חזק."
 
יונתן – "יוני" או "ג'וני" בפי חבריו, "יונתי" כפי שכינו אותו סבתא וחברת המשפחה דליה – היה עלם חמודות, חייכן ונעים הליכות. נער רגיש, ביישן משהו, צנוע, נדיב, וחבר אמיתי. כעת, משמצא את מקומו בארץ, שמח על השינוי החד שהתחולל בחייו: לעומת ניירובי שבה, כדי לפגוש את חבריו, נזקק להסעות ולגמיעת מרחקים, שמח להיפגש בתדירות גבוהה יותר עם החברים החדשים שבבית הספר ובשכונה, לצאת לבלות, לצפות בסרטים, ונהנה מתחושת ביטחון ועצמאות שלא היה מורגל בה. ביתו התמלא חברים ומחדרו בקעו קריאות עידוד רמות בעת שצפו בצוותא במשחקי כדורגל וכדורסל.
 
יונתן אהב מאוד מוזיקה והיה מחובר אליה כל העת באמצעות מכשיר ה"אייפוד" שלו. הוא היה פתוח לסגנונות מוזיקליים שונים מאוד זה מזה, האזין למוזיקת עולם ולמוזיקה אתנית, למוזיקת רוק, לשירי "החיפושיות" וגם לשירים ישראליים.
 
בשנות לימודיו בתיכון "מקוה ישראל", ובטיוליו בארץ, נקשרה נפשו במראות הקסומים, בנופים המופלאים ובריחות האדמה וצבעיה. הערכים שעליהם התחנך בביתו – אכפתיות ועשייה למען הקהילה, העם והמדינה, הובילוהו להחלטה להתגייס ליחידה מובחרת, הקרבית והאיכותית ביותר שידו משגת, מתוך רצון לתרום ולמצות את מלוא יכולותיו. כדי להכין עצמו הצטרף ל"יחידה לקראת גיוס", ערך ריצות ממושכות והתאמן בחדר הכושר.
 
בקיץ 2003 סיים יונתן את לימודיו בהצטיינות יתרה. טרם הגיוס עוד הספיק לערוך טיול קסום לאיטליה עם חברתו, אפרת, שעמה ידע ימים רבים של אהבה וכן טס לשתי חופשות בקניה.
 
יונתן התגייס לצה"ל ב-25.3.2004, וכשהתקבל ליחידת "מגלן" לאחר גיבוש ה"צנחנים", לא היה מאושר ממנו. ביחידה, שרב הנסתר בה על הגלוי, פגש בחבורה מגוונת ביותר. חברי הצוות היו בעלי רקע אישי, חברתי ותרבותי שונה בתכלית משלו, אך יונתן אהב אותם אהבת נפש ונקשר אליהם כמו היו אחיו. חבריו הדתיים שבצוות פתחו לו צוהר לעולם היהדות, ויונתן נפעם לגלות את יופייה של הדת. "אנו שונים, שונים מאוד, אך מצאנו את המשותף שגובר על הכול כי בסופו של דבר, כולנו עפים לאותו הכיוון," היטיב להגדיר עודד שילה, אחד החברים בצוות.
 
את המסלול המפרך והארוך, של שנה ושמונה חודשים, מהקשים הקיימים בצה"ל – פיזית ומנטלית – עבר יונתן בקור רוח, בנחישות, ובלא מילת תלונה אחת. מפקדיו זיהו את יכולותיו ואת הכישורים המיוחדים שניחן בהם, ושלחו אותו לקורס חובשים קרביים. בספטמבר 2004 סיים יונתן את הקורס, וחזר ליחידה ולצוות. חבריו שכינוהו "עברון" במלעיל, מספרים שטיפל בהם בחום רב, בדאגה ובאכפתיות יוצאי דופן: "חובש מעולה, מהטובים שהיו ביחידה, אדם בעל מוסר אישי גבוה מהרגיל, שערך השלום והפיוס עומד לנגד עיניו בכל אשר יפנה - סמל האנושיות," כך בן ברדיצ'ב, סמל הצוות.
 
הודות לבגרות, לאחריות ולמסירות הרבה שהפגין, מונה יונתן לשמש סמל הצוות – סגן המפקד בפועל, ומילא את התפקיד באופן מעורר כבוד. בחיוכו המקסים, בשקט ובצניעות ידע להפעיל את חבריו גם ברגעי משבר ולחץ, והובילם להישגים. הצטיינותו בכל תחומי העשייה, החתירה לניצחון, ההשקעה הרבה ויכולת ההנעה של הצוות זיכו את יונתן בספטמבר 2005, בראש השנה האחרון בחייו, בתואר חייל מצטיין צוותי. "חייל מצטיין, חכם ואמין בצורה בלתי רגילה, הרוצה מאוד בהצלחת הצוות ומוכן להשקיע ימים כלילות על מנת לתת מבלי הצורך לקבל. תמיד עושה, תמיד ראשון להתנדב ובשקט, בצניעות ובענווה," העיד מפקדו, גיא עמרני.
 
לקראת סיום המסלול יזמה אמו של יונתן הפקת ספר לצוות ובו דברי ברכה של כל אחד מההורים. "... אין קיצורי דרך ורק המתמיד מנצח!", כתבו טלילה ואבי ליונתן, "ואתה – כמו כל חבריך לצוות – בהתמדה, בנחישות, בהבנת המהות העמוקה של ה'מסלול', יכולת וניצחת את כל הקשיים! ... אנו גאים בהישגיך האישיים וביכולות המצוינות שהפגנת לאורך כל הדרך..."
יונתן היה לוחם אמיץ ומסור ועם זאת מאמין גדול בחשיבותם של ערכי המוסר, ההומניות והסובלנות. את יכולתו לכבד כל אדם באשר הוא שב וביטא יממה אחת בלבד טרם נהרג, עת מנע פגיעה במחבל מבוקש, כפות בידיו.
 
עשרה ימים לפני סיומו הרשמי של מסלול ההכשרה, ביום ל' בתשרי תשס"ו (2.11.2005), נאסף יונתן אל האדמה שאהב כל כך. יונתן נהרג במהלך מבצע של יחידת "מגלן" כנגד תשתיות טרור, בעת ביצוע מעצר של מבוקש פעיל "חמאס" בכפר מרכא שבנפת ג'נין. הכוח שאבטח את המעצר זיהה דמות חשודה, ובקרב שהתפתח נורה יונתן בראשו. הוא פונה במסוק לבית חולים, אך פציעתו הייתה אנושה וכעבור זמן קצר מת מפצעיו. בן עשרים היה בנפלו.

עיצוב: עצם הרעיון