| דף הבית | אודותינו | משאבי אנוש וארגון | בוגרים | מרכז מבקרים | להרשמה | גלעד לזכרם |
| French | English |


לאתר הרשמי
מנהלי המדור הכללי לדורותיו
דבר מנהלת
מידע כללי על ביה"ס
לוז בית ספרי
מרוץ ניווט לזכרו של יונתן עברון
קיימות
שכבות
חטיבת ביניים
המסע לפולין
המסע לפולין 2012 Poland
המסע לפולין Poland 2013
משלחות חו"ל - Youth Exchanges
תוכניות ופרויקטים
הכלת תלמידים
האחר הוא אני
מועצת תלמידים
אירועים תשע"ד
אירועים תשע"ה
אירועים תשע"ו
מכתבי הערכה ופרסים תשע"ד
מכתבי הערכה ופרסים תשע"ה
מכתבי הערכה ופרסים תשע"ו
ועד הורים מוסדי
גלריות - Gallery
גלריה תשע"ו 2016 Gallery
תמונות מחזור -Yearbook Pictures

 

המסע לפולין 2013

 

ב28/8 נחתה משלחת פולין של בית הספר בארץ , לאחר מסע של 8 ימים שבמהלכם התלמידים נחשפו לאתרים מההיסטוריה היהודית וכן ביקרו במחנות השמדה בפולין.   המסע היה מרגש מאוד וכלל טקסי זיכרון ומפגש מיוחד עם חסידת אומות עולם. התלמידים התנהגו למופת וזכו למחמאות מצוות המדריכים . בתאריך 25/11 התקיים מפגש מסכם של המשלחת ביחד עם ההורים.

 


 

טקס זיכרון בטרבלינקה

קריין פתיחה:__________________

מליון וחצי ילדים רצחו הנאצים במהלך השואה. הם היו בגיל שלנו, היו להם תכניות דומות לשלנו, הם רצו לאהוב, להיות נאהבים, להצליח, להיכשל, לטעום מהכל- ובעיקר הם רצו לחיות.

לבושים בבגדים חגיגיים הם מתבוננים אל המצלמה- העתיד נראה להם ורוד. הם ילדים מאושרים שלא ידעו שתוך חודשיים, לפעמים שבועות, יתהפכו עליהם חייהם מקצה אל קצה.

הם לא יהיו יותר בני אדם, הם יהיו טפילים, כינים, שרצים, שיש להשמיד. הם יהיו יצורים מתועבים שיש להרוג, לרצוח, לחסל.

שישה מליון יהודים נרצחו בשואה- מתוכם מליון וחצי ילדים.

הקהל מתבקש לקום לקריאת יזכור

יזכור: ________________________-

יִזְכּוֹר אֱלוֹהִים אֶת נִשְמוֹת אֲחֵינו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ,חַללֵי הַשּוֹאה וְגִבּוֹרֶיהָ ,נִשְמוֹת שֵש מֵאוֹת רְבָבוֹת אלְפֵי יִשְׂרָאֵל ,שֶהוּמְתוּ וְשֶנֶּהֶרְגוּ וְשֶנחְנְקוּ וְשֶנִּקְבְּרוּ חַיִּים ,וְאֶת קְהִילּוֹת הַקּוֹדֶש שֶנֶּחְרבוּ עַל קְדוּשַת הַשֵּם. יִזְכּוֹר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאר קְדושׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְמָתָם .הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדו .
יָנוּחוּ בְּשָלוֹם עַל מִשְכָבוֹתָם וְנֹאמַר אמן.

קדיש: ________________________

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ,

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,

בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא,

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר,

וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר

וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא

וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן.


עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו
הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל
וְאִמְרוּ אָמֵן.

 

 

 

 

שיר- תשמור על העולם ילד

קריין

המקום שבו אנו עומדים הוא כעת שטח דומם, ריק, לא תמצא בו דבר ממה שאירע,

שום צריף, שום תא גזים, שום זכר לרבים שהגיעו לכאן בעיקר מגטו ורשה.

השקט הזה זועק, אך אם ננסה להבין, האם נצליח.

 

קטע קריאה-

זכר כל נקבר, בסוד נסתר, ואין קבר להשתטח
ואין מצבה להכניע, בן בזרועו בוטח
זכרם נא, אדון הנשמות ומחל לנשמה שוממה אז נשבענו שמם להזכיר ולא לשכוח עד סוף עולמות
והשב בן השכחה, ובן הכחשה- בן שם שוא- עם דם ואדמה
אשר גם מים דמם, שכח שמם- שם האמת- עם דת ונשמה

 

(הדלקת נר לכל שם) הקדמה של שיר- מנגינה ברקע

אריה שלופמן נולד בשנת 1931 ונספה בטרבלינקה בהיותו בן 11

ברכה הורן נולדה בשנת 1939 ונספתה בטרבלינקה בהיותה בת 3

דוד קירשנבאום נולד בשנת 1938 ונספה בטרבלינקה בהיותו בן 4

יהודית הנדלס נולדה בשנת 1938 ונספתה בטרבליקה בהיותה בת 5

משה וקסמן נולד בשנת 1933 ונספה בטרבלינקה בהיותו בן 8

אסתר טריליזר נולדה בשנת 1928 ונספתה בטרבלינקה בהיותה בת 14

 

שיר.

כשיגדל ילדי

כשיגדל ילדי
אקח אותו אל הגבעות הערומות
של טרבלינקה
אוליך אותו בידי אל מבואות השכול.
כשיגדל ילדי
אקח אותו אל הגבעות הערומות
של טרבלינקה
אקח אותו לשם ואראה לו הכל...
וכשיבכה ילדי
לא אמחה דמעותיו
אתן להן לזרום קלות קלות
צלולות, צלולות
ולחלחל בין הרגבים הזועקים
איל בין שעוותם החנוקה
כן, כשיגדל ילדי אקח אותו אל הגבעות הערומות
של טרבלינקה
אל עמק החלומות האבודים, הנשברים
ואחר כך אשהו על כפיים
אל ארץ ישראל
שם מתגשמים ופורחים
כצמחי בר מפוזרים...

 

קטע משחק (בת)-

"היום יום הולדת של אחי, אבל הוא נספה לפני ארבעים שנה בטרבלינקה, בסלקציה מוין. שמאלה. כבר קשה לי להאמין שהוא בכלל היה בגיל עשרים נלקח למשרפה, אני הייתי אז ילדה בקושי זוכרת איך הוא נראה, אין לי אפילו תמונה! אחי יחיה בלבם, בדמויות ילדיהם וילדי ילדיהם.

אבל זה לא אותו דבר! הוא הומת בהיותו נער במלוא החיים זה לא יוחזר!!! היום חל התאריך של יום היוולדו, והוא מזמן רב כל כך איננו. שום דבר לא נשאר. האפר שלו פוזר. הושלך. הרוחות יעיפו אותו, יטלטלו עד סוף עולם! "

שיר--   בלוז כנעני            

 

(בקטע מעבר- הקראה):

רוצה אני לבקש שלא תשכחו...
את המתים שתקימו יד לנו...
פסל לא משיש ולא מאבן- אלא ממעשים טובים,
כי אני מאמין באמונה שלמה
שרק מצבה כזו עשויה להבטיח לכם
ולילדכם עתיד טוב יותר, ואז לא
ישוב אותו רשע להשתלט על העולם
ויהפוך את החיים לגיהנום.

 

 

 

 

על יאנוש קורצאק:

דרכו האחרונה / אנדה עמיר

הוא הלך לפניהם כה שקט
כמו לחג הוא כיון צעדיו.
"
אנא אן זה נלכה כעת?"
שואלים ותמהים ילדיו, ילדיו.

"אנחנו יוצאים לחופשי,
ראו השער נפתח לרוחה.
לא לבכות רק לשיר
שירי חג ושירים של שמחה, של שמחה!"

והרחוב התפרש כמו מרבד
לרגלי ילדים יחפים,
השרים "איננו לבד, לבד"
צועדים לנופים היפים, היפים.

כי הדוקטור הוא לא יעזוב
ילדיו הולכים כאן כולם, כולם.
הוא איתנו הולך
הוא איתנו לעד לעולם, לעולם....

הוא הלך לפניהם כה שקט,
לרגלי ילדים יחפים,
הוא איתנו הולך עד הסוף
הוא איתנו לעד לעולם, לעולם....

 

 

 

 

טרבלינקה / בתיה שוסטרמן

טרבלינקה, ים של אבנים
אבנים מכל הסוגים
אבן מרובעת
אבן מעוגלת
אבן מחודדת
אך לכל האבנים משותף
כל אבן זועקת:
אל תשכח
כל אבן היא סיפור חיים
כל אבן מסמלת את אותם יהודים
טרבלינקה, ים של אבנים...

 

קריין : הנחת זר זיכרון /הדלקת נר זיכרון בשם משלחת

קריין :התקווה .

התקווה – נפתלי הרץ אימבר

כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה

עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפים
להיות עם חפשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים!

קריין : תם הטקס !

 


 

טקס ורשה

קריין- דברי פתיחה.

אנדרטת בדמייך חיי, כיכר המרד
אנו עומדים באזור חורבות גטו וורשה.
מנובמבר 1940 ועד יולי 1942 שקק הגטו חיים. קרוב לחצי מליון יהודים הוכנסו לבין החומות במטרה שטנית אחת- איבוד צלם האנוש והחיים .
קרוב לשנתיים ימים נאבקו היהודים בכל מעוזם בגורל שנכפה עליהם,
גורל הדלות והחידלון.
כאן, וברחבי אירופה, תחת השלטון הגרמני הנאצי, הצליחו היהודים בקיום חיי קהילה שכללו תפילה, לימודים, תרבות וחיי רוח.
כאן, דבקו האנשים בחיים בכל עוזם ויכולתם,
כאן, הם התנגדו לגזירה הגרמנית

ב 22ביולי, בשעות הערב, לאחר סיומו של היום הראשון לגירוש הגדול נעשה הצעד הראשון להקמת ארגון יהודי לוחם בגטו ורשה.

ב19  באפריל 43החל מרד גטו ורשה המרד העירוני הראשון והגדול נגד הצורר הנאצי.  השנה אנו מציינים 70 שנה למרד גטו ורשה מרד המסמל את הגבורה,  האומץ ורצון להילחם ולמות כבני אדם.

.
 
במקום זה באנדרטת המרד אנו פותחים את מסעה של המשלחת לפולין, לזכרם של אלו שבמותם ציוו לנו את החיים

חת צה"ל לפולין, לזכרם של אלו שבמותם ציוו לנו את החיים קום זה באנדרטת המרד אנו

יזכור"

אנ ו זוכרים  ביראת כבוד את עוז רוחם של אחינו שמסרו נפשם על עמם בקדשה ובטהרה
את  מסכת הגבורה של נצורי גטאות ולוחמים שקמו והציתו את אש המרד להצלת כבוד עמם;
את מאבקם הנשגב והמתמיד של המוני בית ישראל 
על דמותם האנושית ותרבותם היהודית;
את חסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים.

 

קריין- מכתב אחרון - המכתב האחרון שנכתב ע"י מרדכי אנילביץ', מנהיג גטו ורשה 23.4.1943
עתה  ברור לנו כי כל אשר אירע עולה על המשוער. בהתנגדותו לגרמנים עשינו למעלה מכוחותינו, אך כוחותינו אוזלים והולכים. אנו עומדים על סף החידלון. פעמיים הכרחנו את הגרמנים לסגת אך הם חזרו במשנה כוח. אחת מפלוגותינו החזיקה מעמד כארבעים דקות. פלוגה אחרת לחמה כשש שעות. המוקש שטמנו בשטח "מייצרי המברשות" התפוצץ. אז התקפנו את הגרמנים וגרמנו להם אבדות כבדות
אבדותינו בדרך כלל לא היו מרובות," אף זה הישג".
ז' נפל ליד מכונת הירייה. מרגיש אני דברים גדולים מתרחשים וכי הדבר שהעזנו לבצעו רב ערך ועצום.
מחוסר ברירה עוברים אנו היום לשיטה הפרטיזנית. הלילה יוצאות שש פלוגות קרב ולהן שני תפקידים: בילוש המקום ותפיסת נשק
זכרו: "נשק קצר" אין לו בשבילנו ערך. בנשק זה משתמשים אנו לעיתים נדירות . נחוצים לנו הרבה רובים, רימונים, מכונות ירייה וחומר נפץ.
אין בכוחי לתאר בפניכם את התנאים שבהם "חיים" עתה יהודי הגטו. יחידים בלבד יוכלו אולי לעמוד בייסורים אלו. השאר ימותו במוקדם או במאוחר. גורלם נחרץ אף על פי שאלפים משתדלים להסתתר בסדקים ובחורי עכברים, אין להדליק נר מחוסר אויר . היו ברוכים אתה מהחוץ. אפשר ויקרה נס וביום מן הימים נתראה. ספק, ספק גדול. שאיפת חיי האחרונה נתמלאה. ההגנה העצמאית היהודית הייתה לעובדה. ההתנהגות היהודית והנקמה נהפכו למעשה. אשרי וטוב לי שהייתי בין ראשוני הלוחמים היהודים בגטו.

 

קריין על ההתנגדות בגטאות נאמר: התנגדות היא לא רק מרד התנגדות היא גם ברוח:

התנגד  מי  שהבריח כיכר לחם.
התנגד  מי  שלימד בחשאי.
התנגד  מי  שכתב והפיץ עלון מחתרת שהזהיר וקרע אשליות.
התנגד  מי  שהגניב ספר תורה.
התנגד  מי  שזייף תעודות "אריות" שהעניקו חיים.
התנגד  מי  שהבריח נרדפים מארץ לארץ.
התנגד  מי  שכתב את הקורות וטמן בחול.
התנגד  מי  שהושיט עזרה לראוי לה ממנו.
התנגד  מי  שאמר מילים שקרבו את קצו.
התנגד  מי  שקם בידים ריקות על הורגיו.
התנגד  מי  שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק.
התנגד  מי  ששרד.
התנגד  מי  שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער.
התנגד  מי  שהתקומם במחנות המוות.
התנגד  מי  שמרד בגטאות , בין קירות נופלים, המרד הנואש שידע האדם  
המורד מעודו.

 

קריין : בראיון עיתונאי לציון 25  שנה למרד גטו ורשה אמר יצחק צוקרמן "אנטק" את הדברים הבאים :

" איני חושב שיש צורך לנתח את המרד מבחינה צבאית. המדובר הוא במלחמה שלפחות מאלף איש נגד הצבא אדיר ובלב איש לא היה הפקפוק ביחס לתוצאותיו המעשיות. זה לא נושא ללימוד בבית ספר צבאי. לא הנשק, לא המבצעים, לא הטקטיקה. אם יש בית ספר ללימוד רוח האדם, הרישם זה צריך להיות מקצוע ראשי.הדברים החשובים באמת היו טמונים בכוח שגילו צעירים יהודים, לאחר שנים של השפלה, לקום למשמדיהם ולקבוע בעצמם באיזה מוות יבחרו: טרבלינקה או מרד."

שיר – "ארים ראשי"

הולך אני כעת במשעול ההווה
כילד ההולך לו לאיבוד
כפות ידי הן מושטות
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם
מחפשים עוד קרן אור שתעזור
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה
תביא להם את התקווה

ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי

עובר אני כעת בין נופים חדשים
הצעדים הם נעשים כה איטיים
מה יש שם שאין פה שאל אותי עובר
מה בלב אתה שומר
קשיש העיר כשעל גבו מונח כל עברו
מביט סביב ומחפש את עולמו
כשההווה כל כך קשה
לא אומר דבר, ארים ראשי אל המחר

ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי

הולך אני כעת במשעול ההווה

ארים ראשי אל המחר

 

יומן

התרגלנו לקום השכם בבוקר, בשבע... בשתים עשרה בשעת הצהרים, ובשבע לפנות ערב לעמוד בתור ארוך, קערה בידינו, ולהמתין שיתנו לנו קצת מים חמים... עם מלח או עם טעם קפה... או שמא יתנו לנו קצת תפוחי אדמה... התרגלנו לישון בלי מיטה, לברך בשלום כל לובש מדים, לא ללכת על המדרכה... או ללכת דווקא על המדרכה... התרגלנו לסטירות לחי על לא סיבה, למהלומות ולהוצאות להורג...

התרגלנו לראות איך מתים אנשים בצואתם.

הורגלנו לראות עגלות מלאות מתים, חולים מתגוללים בזוהמה ומאוס, רופאים חסרי-אונים.

התרגלנו לראות שעה-שעה אלפי אומללים המובלים אלינו, ושעה-שעה... אלף... הנלקחים מאתנו...

קריין-

 בגטו ורשה נהפך סדר החיים הרגיל על פיו. ילדים בני עשר או ארבע עשרה פרנסו את הוריהם... הודות להברחות ניצלו יהודי הגטו ממוות ברעב... הילדים עסקו בהברחה. גופם הקטן והרזה עבר דרך פרצות בחומת הגטו או דרך 22 צינור ביוב, אל עברה האחר של החומה. שם ביקשו לחם או קמח מן הפולנים. לעיתים שלחו אימהות את ילדיהן אל

מעבר לחומה, האם הייתה מדברת עם הילד ועל פי קולו אומדת את המרחק שהספיק לרדת בחומה, לעיתים קרובות הייתה עדה היא למותו. צלף גרמני היה מכוון את נשקו אל המטרה הנוחה היורדת בחומה...

 

 

 

 

המבריח הקטן / הנריקה לזוברט

דרך סדק, פרצה ואופל ליל 
דרך תיל, מהיר ובהול 
מורעב, עז פנים וקשה עורף 
אחמוק אעבור כחתול. 
עם שחר, בליל, בצהרים 
בלהט שרב וקור סגריר, 
נפשי על כף מאזנים 
את עורפי, עורף ילד, אפקיר. 

 

שק תחת בית השחי, 
את שכמי סמרטוט עוטף, 
זריזה, צעירה הרגל, 
פחד מוות בלב. 
אך אסבול את כל אלה, 
נשוא אשא הכול, 
אם הורי יוכלו לשובע 
ומחר - את לחמם לאכול.

 

דרך סדק, פרצה ואופל ליל 
עם שחר, ביום ובליל 
מורעב, עז פנים בן חיל 
אחמוק ואגלוש אט כצל. 
ואם יד הגורל תמצאני 
בתוך זה המרוץ בחטף - 
הלוא אך בן תמותה הנני, 
אל תחכי לי, אימא, לשווא. 

לא אשוב עוד אליך 
לא אשמיע קולי מרחוק 
אבק הרחוב לי קבר 
נחרץ גורל תינוק. 
ורק עלי שפתים 
דאגה לי אחת: 
מי יביא לך, אם אוהבת 
מי יביא לך מחר עוד פת.

 

 

 

כשתגדל 
יהודה פוליקר 
מילים: יעקב גלעד
לחן: יהודה פוליקר

חכה שתגדל, אמרו לך לא פעם 
איש אחד גבוה ואשה נמוכה 
אם לא תאכל לא תגדל אף פעם 
ילד טוב משאיר צלחת ריקה 
תגדל, תגדל ותהיה גנרל 
תהיה אסטרונאוט ותעוף לחלל 
אתה לא רצית להיות אפילו חייל 
או סתם להיות כמו כולם כשתגדל 
אבל, אותך אף אחד לא שאל. 

כשתגדל ותראה איזה ילד 
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל 
כשתגדל ויהיה לך ילד 
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל 
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל. 

 

לך הביתה, עזוב את בית הספר 
אמרו שממך כבר לא יצמח שום דבר 
אשה גדולה ואיש במשקפיים 
ימשיכו לרדוף עד הסוף עד עפר 
תגדל, אל תתערבב בקהל 
תשקיף מן הצד תתנדנד בערסל 
אתה לא רצית להיות שם בכלל 
אז מה, אותך אף אחד לא שאל 
אתה נשארת גוזל שנפל. 

כשתגדל ותראה איזה ילד 
אז תגיד לגוזל לא צריך שתגדל 
כשתגדל ויהיה לך ילד 
שיבוא וישאל מה יהיה כשאגדל 
אז תגיד לו עזוב, אל תשאל.

 

קריין – דברי  ראש המשלחת.

על אלה שאהבנו- ישראל הדרי ( קטע קריאה)

 על אלה שאהבנו

לא בוכים

רק זוכרים

רק זוכרים

 

אלה שאהבנו

אף פעם

לא מתים

הם בתוכנו חיים

 

אלה שאהבנו

לא נשכחים לעולם

הם הלפיד

ואנו אורם.

 

קריין : הנחת זר זיכרון /הדלקת נר זיכרון בשם משלחת

קריין :התקווה .

התקווה נפתלי הרץ אימבר

כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה

עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה בת שנות אלפים
להיות עם חפשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים!

קריין : תם הטקס !


עיצוב: עצם הרעיון